המנהג להדר לקחת אתרוגים גדולים דוקא [מק"ג אחד עד חמשה ק"ג] ובתימן נמצאים אתרוגים רבים אפילו כשבעה ושמונה ק"ג, כאתרוגו של רבי עקיבא שהביאו לבית הכנסת על כתיפו ברוב גדלו, כדאיתא בגמרא בסוכה דף ל"ו: [ועיין רמב"ם פ"א ממעשר שני הל"ו], ומזה יש להוכיח דדידן מייחסי טפי, מלבד מה שהם רכים מאד בגמר בישולם עד שנבדקים בנעיצת צפורן על גבי הקליפה, ומתוקים וטובים למאכל כשהם חיים, וכמו שזה גם כן היה בזמן חז"ל וכדלעיל בתשובה לשאלה ו', ונאכלים הם כל ימות השנה אפילו לגויים, וכל כך פריו רך עד שמרווה את הצמא. אמנם האתרוגים שלנו בעצמם שהביאו מתימן וזרעו מגרעיניהם כאן בארצנו הקדושה, אינם מביאים גדולים כל כך (אף כי הם גדולים עכ"פ לגבי שאר אתרוגים שמשאר ארצות), וגם אין כל כך מתיקות ויבשים הם (גם זה רק כלפי מה שהיו בתימן אבל כלפי שאר אתרוגים טובים הם ביותר), ואפשר דזה מפני שבעוה"ר נתקללה ארצינו הקדושה .
כל האתרוגים בזמנינו הם בחשש הרכבה עם לימון, חוץ מן התימני שכולו בשר בלא פלחי מיץ בפנים, ולכן אין לקחת מין אתרוג אחר. וכשיבנה בית המקדש נזכה כולנו לשמוח לפני ה' באתרוג הנקרא עתה תימני, ורז זה נגלה לי מסוד תורת ה' תמימה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה